איך יודעים שהגיע הזמן
ציפורניים ארוכות משנות את הדרך שבה הכלב דורך, ועלולות להיתפס בשטיחים ובבדים. שני סימנים פשוטים:
- שומעים "תק־תק" על הרצפה כשהוא הולך.
- כשהוא עומד, הציפורניים נוגעות ברצפה. בדרך כלל הן לא אמורות לגעת.
החלק החי: למה מקצרים מעט בכל פעם
בתוך כל ציפורן עובר כלי דם קטן עם עצב. בציפורניים בהירות רואים אותו כאזור ורדרד, ובציפורניים כהות כמעט לא רואים אותו. חיתוך עד אליו כואב ומדמם, וזה בדיוק מה שגורם לכלבים לפחד מהפעם הבאה.
לכן הכלל הכי חשוב הוא לקצר מעט בכל פעם, ולחזור על זה לעתים קרובות יותר. אם בכל זאת יש דימום, לוחצים על הציפורן עם אבקה לעצירת דימום, שנמכרת בחנויות לחיות מחמד. אם הדימום לא נעצר תוך כמה דקות, פונים לווטרינר או לווטרינרית.
אל תשכחו את ציפורן הזאב
לחלק מהכלבים יש ציפורן חמישית, בצד הפנימי של הרגל, קצת מעל הכפה. היא נקראת ציפורן הזאב, והיא לא נוגעת ברצפה, ולכן גם לא נשחקת בהליכה. אם לא מקצרים אותה, היא יכולה לגדול ולהתעקל. כדאי לבדוק אותה בכל פעם שמקצרים את השאר.
מה להכין לפני
- חטיפים קטנים, הרבה מהם.
- אור טוב, כדי לראות את קצה הציפורן.
- אבקה לעצירת דימום, למקרה הצורך.
- רגע רגוע, למשל אחרי טיול, כשהכלב עייף ונינוח, ולא כשהוא מלא אנרגיה.
ארבע דרכים לקצר
1. קוצץ ציפורניים
מהיר, זול ונותן שליטה. החיסרון: צריך להחזיק את הכפה, וקל לחתוך יותר מדי בציפורן כהה. מתאים לכלבים רגועים ולמי שכבר עשה את זה כמה פעמים.
2. משייף חשמלי
מקצר בהדרגה, שכבה אחרי שכבה, ולכן קל יותר לעצור בזמן. החיסרון: הרעש והרטט מפחידים חלק מהכלבים, וצריך הרגלה.
3. לוח שיוף
משטח מחוספס שהכלב מגרד בעצמו, בדרך כלל כדי להגיע לחטיף. לא מחזיקים את הכפה, ולכן הוא מתאים במיוחד לכלבים שלא סובלים מגע. הוא עובד בעיקר על הכפות הקדמיות. באחוריות, שנשחקות פחות בגירוד, לרוב צריך מדי פעם קוצץ או משייף.
4. מספרה או מרפאה
הכי פשוט כשהכלב חרד מאוד, או כשהציפורניים כבר ארוכות מאוד וצריך לקצר הרבה.
איך מרגילים כלב שלא נותן לגעת
- מתחילים בלי שום כלי. נוגעים בכפות כמה פעמים ביום, ונותנים חטיף.
- מציגים את הכלי ליד הכלב בלי להשתמש בו, ושוב חטיף.
- פעולות קצרות: ציפורן אחת או שתיים, וזהו. מחר עוד אחת.
- מסיימים תמיד בטוב, עם חטיף או משחק, גם אם הספקתם מעט.
כדאי להתחיל כשהוא גור
כלב שהתרגל כגור שנוגעים לו בכפות, יסבול את זה הרבה יותר בקלות כשיגדל. גם אם הציפורניים של הגור עוד לא צריכות קיצור, אפשר לגעת בכפות, להחזיק אותן לרגע, לתת לו להריח את הקוצץ או את הלוח, ולתת חטיף. ככה הקיצור האמיתי, כשיגיע, לא יהיה הפתעה.
כל כמה זמן
זה תלוי בכלב ובמשטחים שעליהם הוא הולך. כלב שהולך הרבה על מדרכות שוחק חלק מהציפורניים לבד, וכלב שרוב היום בבית או על דשא צריך לקצר יותר. גם בחורף, כשהטיולים קצרים יותר, הציפורניים נשחקות פחות. אצל רוב הכלבים זה פעם בכמה שבועות. מה שקובע הוא הסימנים: הצליל על הרצפה, והמגע ברצפה כשהוא עומד.
TrimPaw: לוח שיוף עם תא לחטיף
אם הכלב שלכם מהסוג שבורח מהקוצץ, פלומה TrimPaw™ נועד בדיוק לזה. זה לוח עץ עם משטח שיוף ותא נסתר לחטיף: הכלב מגרד כדי להגיע לחטיף, ותוך כדי משייף בעצמו את הציפורניים של הרגליים הקדמיות. את ניירות השיוף אפשר להחליף כשהם נשחקים.
בהתחלה מראים לו את החטיף בתא, סוגרים מולו ומעודדים אותו לחפור בכפה. כשהוא מגרד, פותחים ונותנים לו את החטיף. לחלק מהכלבים לוקח כמה ימים להבין את המשחק. משתמשים כמה דקות בכל פעם, כמה פעמים בשבוע, ותמיד בהשגחה. אחרי כל שימוש בודקים את הכפות, ואם הכריות נראות אדומות או רגישות, עוצרים לכמה ימים.